הזרקות תוך – עיניות
הזרקות תוך-עיניות הינה צורת טיפול שמקובלת בשנים האחרונות לטיפול במיגוון מחלות עיניים, ובפרט במחלות רשתית. צורת טיפול זו מיועדת להחדרת תרופות לתוך גלגל העין, כך שהתרופה קרובה ליעד המטרה שלה (הזגוגית והרשתית), וריכוז התרופה נותר גבוה למשך תקופת זמן ארוכה (בין חודש לכמה חודשים, בהתאם לסוג התרופה והתקן ההזרקה). ההזרקות מבוצעות בחדר פעולות ע"י רופא המיומן בביצוען, רופא למחלות הרשתית. הן ניתנות לאחר חיטוי מקומי ובהרדמה מקומית באמצעות טיפות וג'ל הרדמה, ולכן בד"כ אינה מלווית בכאבים (אם כי תתכן תחושת כאב קלה ביותר בחלק מהמיקרים). ההזרקה עצמה נעשית באמצעות מחט דקה במיוחד המוחדרת דרך לובן העין, כמה מ"מ מעבר לגובלת (הגבול שבין הקרנית ללובן העין). ראה תמונה מס 1.
.
החומרים המוזרקים כוללים כמה סוגי תרופות:
1) תרופות המכונות נוגדי VEGF, המדכאות צמיחת כלי דם מתחת לרשתית ועל גבי הרשתית. בנוסף, תרופות אלו גם יעילות להפחתת בצקת (נפיחות) של מרכז הרשתית (המקולה).
2) תרופות על בסיס של סטרואידים המשמשים בעיקר להפחתת הבצקת במרכז הרשתית או להקטנת דלקת תוך עינית שאינה זיהומית.
3) תרופות אנטיביוטיות המשמשות לטיפול בזיהומים תוך עיניים קשים.
4) תרופות לניתוק הקשרים בין הרשתית והזגוגית
לקבוצת התרופות הראשונה משתייכים חומרים כגון :״ יש לכתוב: ״ לקבוצת התרופות הראשונה משתייכים חומרים כגון אוסטין, לוסנטיס, איליאה, ביאוויו וגם וואביזמו. השניים האחרונים הינם חומרים חדשים שהוכנסו לשימוש בעולם ובארץ בשנים האחרונות.
חומרים אלה משמשים בעיקר לצורך טיפול במחלת ניוון מרכז הרשתית הקשור לגיל ( Aging Macular Degeneration, AMD) , אך כאמור, גם לטיפול במצבים הגורמים לבצקת במרכז הרשתית (כגון סוכרת או חסימות של ורידי הרשתית). כל החומרים הוכחו כיעילים מאד. בד"כ מתחילים בטיפול ע"י האוסטין ואם התגובה לטיפול אינה מספקת עוברים ללוסנטיס או איליאה ובהמשך לוואביזמו (פחות משתמשים בביאוויו). בדרך כלל חוזרים על ההזרקות אחת לחודש עד לקבלת אפקט של בלימת התהליך החולני. אז מנסים להגדיל את טווח הזמן שבין ההזרקות בהדרגה. המעקב אחר מצב הרשתית בכל המחלות הללו מחייב בנוסף לבדיקה קלינית גם צילומי רשתית לרוב מהסוג הקרוי OCT ולעיתים גם צילום עם חומר צבע המוזרק לורידי היד הקרוי צילום פלואורסצאין. בהתאם לממצאי הבדיקות מחליט הרופא אם יש להמשיך בהזרקות או רק במעקב.״ זה סוף הפסקה, למחוק את המשפט האחרון על Beovu.
לקבוצת התרופות השניה משתייכים חומרים כגון קנלוג וטרייסנס, המכילות חומר סטרואידאלי הקרוי טריאמצינולון. השפעתם של חומרים אלה הינה של כמה שבועות בלבד, ומכיוון שעלולות להיות לסטרואידים תופעות לואי כגון עליה בלחץ התוך עיני והתקדמות הקטרקט, משתדלים להמנע מהשימוש בהן ככל שניתן. בשנים האחרונות הוכנסו לשימוש גם מזרקים מיוחדים המחדירים לעין חלקיק המכיל גם הוא סטרואידים המשתחררים ממנו במשך חודשים. תכשיר זה המכונה אוזורדקס, משמש בעיקר לטיפול בבצקות מקולאריות על רקע סוכרת ובעיקבות חסימות ורידיות. החומר המשתחרר בהדרגה קרוי דקסמטאזון והוא גורם פחות לתופעות הלוואי העיניות שהוזכרו קודם לכן. גם במיקרה זה יש להעזר בצילומי העזר על מנת לקבוע צורך בהזרקות נוספות.
קבוצת התרופות האנטיביוטיות משמשת כאמור לטיפול בזיהומים תוך עיניים קשים ולכן הטיפול בהם הינו יחידני והחומר המוזרק מותאם לגורם הזיהום הספציפי שגרם למחלה. בד"כ מדובר במצבים זיהומיים קשים המחייבים לרוב טיפולים באישפוז והכוללים במיקרים אלה גם התערבות ניתוחית.
לעיתים, במצבים בהם הזגוגית מושכת את הרשתית וגורמת עקב כך נזק לרשתית ולתיפקודה, ניתן להזריק לזגוגית חומר המכיל אנזים המפרק קשרי חלבון. חומר זה הקרוי אוקריפלזמין (או ג'טריאה) יכול לנתק את הרשתית ממשיכות אלו של הזגוגית וכך למנוע נזק לרשתית . חומר זה עדיין לא קיבל אישור לשימוש בארץ.
חומרים נוספים וטכנולוגיות הזרקה נוספות נמצאים בפיתוח, מתוך כוונה להגדיל את המרווח בין ההזרקות ואת יעילותם של החומרים, והתיקווה היא שתרופות אלו ייתנו מענה טוב אף יותר ולאורך זמן ארוך יותר, למחלות השונות בעין.
לסיכום: ההזרקות התוך עיניות שהוכנסו לשימוש בעשורים האחרונים, הביאו למהפך ביכולת רופאי העיניים לטפל במחלות שקודם לכן היו עלולות לגרום לפגיעה קשה בראיה. בניגוד לטיפולים שקדמו לעידן ההזרקות, שיעור ההצלחות של ההזרקות התוך עיניות הינו גבוה, ולכן גדל הסיכוי למנוע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בראיה באותן מחלות.